האם סוליטר טוב למוח? מה אומרים המחקרים

שתי הרשומות הקודמות שלנו עסקו במספרים: כמה פעמים אנשים מנצחים וכמה חלוקות אפשר לנצח בכלל. הפעם נדבר על האנשים שמשחקים. אתרים רבים כותבים שסוליטר „משפר את הזיכרון” או „מונע דמנציה”. לעיתים רחוקות הם אומרים מאיפה זה בא. הלכנו ישר למחקרים עצמם.

התשובה הקצרה

מבוגרים שמשחקים לעיתים קרובות קלפים, משחקי קופסה ופותרים חידות נוטים לשמור על הזיכרון ועל החשיבה קצת יותר טוב ממי שלא. הקשר הזה נמצא שוב ושוב. מה שאף אחד לא הראה הוא שהמשחקים הם הסיבה. משחק סוליטר הוא הרגל טוב, לא תרופה.

משחקי קלפים והמוח המזדקן

המחקר המוכר ביותר מגיע מסקוטלנד. בשנת 1947 כמעט כל ילד סקוטי שנולד ב-1936 עשה בבית הספר את אותו מבחן אינטליגנציה, בגיל 11. עשרות שנים אחר כך, חוקרים באדינבורו איתרו מחדש 1,091 מהם, הקבוצה הנקראת Lothian Birth Cohort 1936, ובדקו את הזיכרון והחשיבה שלהם בגילים 70, 73, 76 ו-79. הם גם שאלו כמה פעמים הם משחקים במשחקים „כמו קלפים, שחמט, בינגו או תשבצים”.

מי ששיחקו יותר חשבו קצת טוב יותר בגיל 70, אפילו בהשוואה לאחרים שקיבלו את אותו ציון בגיל 11. ומגיל 70 עד 79 היכולות שלהם ירדו קצת פחות (Altschul ו-Deary, 2019). ההבדל היה קטן: כנקודה אחת בסולם דמוי IQ לאורך תשע השנים האלה. ההבדל הגדול ביותר נראה בזיכרון, אף שהתוצאה הזאת הייתה פחות יציבה כשהחוקרים בדקו אותה בדרכים אחרות.

מה הוא לא יכול להוכיח: זהו מחקר תצפיתי. אף אחד לא התבקש לשחק יותר. החוקרים לקחו בחשבון גורמים רבים, כמו אינטליגנציה בילדות, השכלה, בריאות ומעמד חברתי, אבל הם עצמם כותבים שבלי ניסוי „אי אפשר להסיק השפעות סיבתיות”. שימו לב גם שקלפים נספרו יחד עם שחמט, בינגו ותשבצים.

בניו יורק, צוות מ-Albert Einstein College of Medicine עקב אחרי 469 אנשים מעל גיל 75 שלא סבלו מדמנציה (Verghese ועמיתיו, 2003). בתוך כ-5 שנים, 124 מהם חלו בדמנציה. קריאה, משחקי קופסה, נגינה בכלי נגינה וריקוד היו כולם קשורים לסיכון נמוך יותר. החוקרים נתנו לכל אחד ציון: נקודה אחת על כל יום בשבוע שהוקדש לתחביב שמפעיל את הראש, כמו קריאה או משחק קופסה. כל נקודה נוספת הייתה קשורה לסיכון נמוך בכ-7% לדמנציה.

מה הוא לא יכול להוכיח: דמנציה מתחילה שנים לפני שמישהו מבחין בה, והיא עלולה לגרום לאנשים לנטוש מוקדם את התחביבים שלהם. החוקרים ניסו לשלול זאת על ידי הוצאת אנשים שאולי כבר היו להם סימנים מוקדמים, והקשר נשאר. ובכל זאת, הם סיימו את המאמר בקריאה לניסויים מבוקרים כדי לברר אם הפעילויות האלה באמת מגינות.

בבריטניה, מחקר PROTECT מבקש מאנשים מעל גיל 50 לעשות מבחני זיכרון וחשיבה באינטרנט. חוקרים מ-University of Exeter בחנו 19,078 מהם, בגילי 50 עד 93, ושאלו כמה פעמים הם פותרים חידות מספרים כמו סודוקו (Brooker ועמיתיו, 2019). ככל שפתרו לעיתים קרובות יותר, הציונים שלהם היו טובים יותר, בכל 14 המבחנים שנעשה בהם שימוש. מחקר מקביל של אותו צוות על חידות מילים מצא את אותו הדבר.

מה הוא לא יכול להוכיח: המבחנים נעשו פעם אחת בלבד, כך שאי אפשר לדעת מה בא קודם. אולי החידות שומרות על חדות המחשבה, ואולי אנשים חדים פשוט אוהבים חידות יותר. בנוסף, המתנדבים נרשמו בעצמם באינטרנט למחקר על המוח, כך שהם לא קבוצה טיפוסית. המחברים אומרים שנדרש מחקר נוסף לפני שאפשר יהיה לקרוא לחידות התערבות. וגם, אלה היו חידות מספרים, לא משחקי קלפים.

למה „קשור ל” זה לא אותו דבר כמו „נגרם על ידי”

שלושת המחקרים שלמעלה מוצאים את אותו הדבר: אנשים שמפעילים את הראש להנאתם נוטים להישאר חדים יותר. יש לכך כמה הסברים אפשריים. ייתכן שהמשחקים עוזרים. או שאנשים בריאים יותר, משכילים יותר או בודדים פחות גם משחקים יותר וגם מזדקנים טוב יותר. או שהשינויים הראשונים במוח, שעוד אף אחד לא שם לב אליהם, הופכים את המשחקים לפחות מהנים, ואנשים מפסיקים. מחקרים טובים מנסים לקחת את כל זה בחשבון, והמחקרים האלה עשו זאת, אבל רק ניסוי יכול להכריע. לכן תמצאו בכל אחד מהם את המילים „קשור ל”.

ומה עם משחקי אימון מוח?

לסוג אחד של משחקים באמת יש ניסויים: אפליקציות לאימון המוח, שנבנו כדי להפוך אתכם לחכמים יותר. ב-2016 בחנו שבעה פסיכולוגים כל מחקר שחברות אימון המוח המובילות הציגו כהוכחה (Simons ועמיתיו, 2016). הם מצאו ראיות רבות לכך שאנשים משתפרים במשחקים שהם מתאמנים בהם, פחות ראיות לכך שהם משתפרים במשימות דומות, ומעט ראיות לכך שהאימון עוזר במשימות אחרות או בחיי היומיום. להרבה מהמחקרים היו גם פגמים רציניים.

סוליטר מעולם לא נמכר כאימון מוח, וטוב שכך. אם תשחקו הרבה, תשתפרו בסוליטר: תזהו מהלכים מוקדם יותר ותיכנסו לפחות מבוי סתום. אם זה יעזור לכם לזכור איפה השארתם את המפתחות, זו כבר שאלה אחרת, ואף אחד לא הראה שזה עוזר.

הפסקה קצרה שעובדת

לגבי משהו צנוע יותר יש ראיות טובות יותר. סקירה של 22 מחקרים עם 2,335 משתתפים בחנה „מיקרו-הפסקות” של עשר דקות או פחות (Albulescu ועמיתיו, 2022). אנשים חזרו מהן עם קצת יותר אנרגיה וקצת פחות עייפות. העבודה אחרי ההפסקה לא הייתה טובה יותר באופן ברור, מלבד במשימות פשוטות, והפסקות ארוכות יותר עזרו יותר.

משחק סוליטר מתאים היטב להפסקה קצרה. ב-Solitaire Land, ניצחון טיפוסי בסוליטר טריפיקס לוקח קצת יותר מדקה, ובסוליטר פריסל או בסוליטר קלונדיק 1 קלף כשלוש דקות (המספרים שלנו). הסקירה לא בדקה סוליטר. היא בדקה הפסקות. אבל משחק שאפשר לסיים ולסגור הוא הפסקה שקל לקחת.

משחקים, לחץ ומצב רוח

ב-2008 מדדה East Carolina University את קצב הלב ואת גלי המוח של מתנדבים לפני ואחרי ששיחקו במשחק קליל או חיפשו באינטרנט. לפי דיווחים בתקשורת, היו 134 מתנדבים. לפי האוניברסיטה, משחק התאמת אבני החן Bejeweled הפחית את הסימנים הגופניים של לחץ ב-54% בהשוואה למי שחיפשו באינטרנט; שני משחקים אחרים לא, אף שהם שיפרו את מצב הרוח (East Carolina University, 2008).

מה הוא לא יכול להוכיח: את המחקר מימנה PopCap, החברה שיצרה את שלושת המשחקים. הוא בחן מה קרה סביב משחק קצר אחד, לא לאורך חודשים, והחוקר הראשי קרא לו „צעד ראשון”. מעניין, אבל זו לא ראיה חזקה.

חוקרים ב-University of Oxford בחרו בדרך אחרת. במקום לשאול אנשים כמה זמן הם משחקים, הם קיבלו את זמני המשחק האמיתיים מחברות המשחקים עצמן. במחקר ראשון עם כ-3,200 שחקנים של שני משחקים, לזמן המשחק היה קשר חיובי קטן לרווחה (Johannes, Vuorre ו-Przybylski, 2021). במחקר גדול יותר, עם 38,935 שחקנים של שבעה משחקים לאורך שישה שבועות, זמן המשחק כמעט לא שינה דבר, לא לטובה ולא לרעה: שחקן ממוצע היה צריך לשחק כ-10 שעות ביום יותר מהרגיל לפני שירגיש שינוי כלשהו (Vuorre ועמיתיו, 2022).

מה שכן היה חשוב הוא למה אנשים שיחקו. מי ששיחקו כי נהנו הרגישו טוב יותר. מי ששיחקו כי הרגישו שהם חייבים הרגישו רע יותר. מה הם לא יכולים להוכיח: אלה היו משחקי וידאו, לא סוליטר, וגם המחקרים האלה היו תצפיתיים. אבל המסר פשוט: איך משחק גורם לכם להרגיש חשוב יותר מכמה זמן אתם משחקים.

הערת אגב: מה משחק קלונדיק אחד יכול להראות

הנה מחקר שמעטים מכירים. ב-KU Leuven בבלגיה ביקשו חוקרים מ-23 מבוגרים עם ליקוי קוגניטיבי קל (MCI: בעיות זיכרון וחשיבה שהן מעבר להזדקנות רגילה, אבל אינן דמנציה) ומ-23 אנשים בלי ליקוי כזה לשחק שלושה משחקי קלונדיק בטאבלט, מה שלקח כ-17 דקות. אחר כך הם השוו איך שתי הקבוצות שיחקו: כמה זמן זה לקח, כמה פעמים ביטלו מהלכים, כמה מהלכים היו טעויות. 12 מתוך 23 המדדים שהגדירו הראו הבדלים ברורים בין הקבוצות (Gielis ועמיתיו, 2021). במאמר שני, מחשב שאומן על אותם משחקים למד להבחין בין שתי הקבוצות די טוב (Gielis ועמיתיו, 2021).

זה מחקר, לא בדיקה. הקבוצות היו קטנות, והאנשים עם MCI היו גם מבוגרים יותר ופחות רגילים לטאבלטים, דבר שהחוקרים נאלצו לתקן. המחברים אומרים שסוליטר אולי יעזור יום אחד לרופאים לעקוב אחרי הזיכרון לאורך זמן, לצד בדיקות אמיתיות. משחק סוליטר גרוע לא אומר דבר על המוח שלכם. לכולם יש כאלה. אם אתם מודאגים מהזיכרון שלכם, פנו לרופא.

מה זה לא אומר

• זה לא אומר שסוליטר מונע דמנציה. אף מחקר לא הראה זאת.
• זה לא אומר שיותר זה טוב יותר. במחקרי אוקספורד, זמן המשחק כמעט לא שינה דבר. ההנאה כן.
• זה לא אומר שסוליטר מחליף משהו. פעילות גופנית, שינה וזמן עם אנשים אחרים חשובים גם הם.
• זה לא אומר שמשחק שהפסדתם הוא סימן אזהרה. חלק מהחלוקות אי אפשר לנצח בכלל.

אז כדאי לשחק?

אם אתם נהנים, כן. שחקו כי אתם אוהבים, לא כי אתם מרגישים שצריך. השתמשו במשחק כהפסקה קצרה, ואחר כך קומו והתמתחו. נסו מדי פעם משחק קשה יותר, כדי שיישאר מעניין. ושמרו עליו כהרגל טוב אחד מתוך רבים. זה מה שהמחקרים תומכים בו, וזה לא מעט.

מקורות

1. Altschul DM, Deary IJ (2020; online 2019). Playing analog games is associated with reduced declines in cognitive function: a 68-year longitudinal cohort study. The Journals of Gerontology: Series B 75(3):474–482. pmc.ncbi.nlm.nih.gov
2. Verghese J et al. (2003). Leisure activities and the risk of dementia in the elderly. New England Journal of Medicine 348:2508–2516. doi:10.1056/NEJMoa022252
3. Brooker H et al. (2019). The relationship between the frequency of number-puzzle use and baseline cognitive function in a large online sample of adults aged 50 and over. International Journal of Geriatric Psychiatry 34(7):932–940. doi:10.1002/gps.5085
4. Simons DJ et al. (2016). Do "brain-training" programs work? Psychological Science in the Public Interest 17(3):103–186. doi:10.1177/1529100616661983
5. Albulescu P et al. (2022). "Give me a break!" A systematic review and meta-analysis on the efficacy of micro-breaks for increasing well-being and performance. PLOS ONE 17(8):e0272460. doi:10.1371/journal.pone.0272460
6. East Carolina University (2008). ECU study shows casual video games relieve stress (הודעה לעיתונות; המחקר מומן על ידי PopCap Games). news.ecu.edu
7. Johannes N, Vuorre M, Przybylski AK (2021). Video game play is positively correlated with well-being. Royal Society Open Science 8:202049. doi:10.1098/rsos.202049
8. Vuorre M et al. (2022). Time spent playing video games is unlikely to impact well-being. Royal Society Open Science 9:220411. doi:10.1098/rsos.220411
9. Gielis K et al. (2021). Dissecting digital card games to yield digital biomarkers for the assessment of mild cognitive impairment. JMIR Serious Games 9(4):e18359. doi:10.2196/18359
10. Gielis K et al. (2021). Detecting mild cognitive impairment via digital biomarkers of cognitive performance found in Klondike Solitaire: a machine-learning study. Digital Biomarkers 5(1):44–52. doi:10.1159/000514105